אל תפספסו אותנו! – בנות ונשים עם הפרעת קשב וריכוז

מדוע בנות ונשים מאובחנות עם הפרעת קשב בגיל מאוחר?

מדוע המערכת החינוכית מפספסת את העובדה שלאותן ילדות יש הפרעת קשב?

כיצד ניתן לזהות הפרעת קשב אצל בנות, בהשוואה לבנים?

בשלבים ראשונים של המחקר על הפרעת הקשב רווחה האמונה שההפרעה פוגעת בבנים יותר מאשר בנות ביחס של 1:10. בשנת 2010 דווח בספרות המקצועית על יחס קטן יותר של 1:5, ואילו היום מדובר ביחס של 1:3.

הסיבה לכך שבנות ונשים מאובחנות בגיל מאוחר הינה, שהפרעת הקשב והריכוז בקרב בנות באה לידי ביטוי בצורה שונה מאשר אצל בנים.

בנות מאופיינות לרוב בקשיים בקשב והסחת דעת (inattentive type). הן נתפסות לרוב כ״מעופפות״, חולמניות, שכחניות ופטפטניות. זאת, בעוד שבנים נוטים לסוג של היפראקטיביות ואימפולסיביות (Impulsivity and Hyperactivity) ולביטויי התנהגות הנופלים תחת קטגוריית בעיות התנהגותיות.

קשה לפספס ילד לא רגוע, שרץ ברחבי הבית, מתקשה לשבת בכיתה, לא מצליח להעסיק את עצמו לאורך זמן, מציק לאחיו ולחבריו, נוטה להתפרצויות זעם. ילדים אלה נשלחים לאבחון בגיל צעיר.

לעומת זאת, ילדה היושבת רגועה ושקטה בכיתה, חולמת ולא מרוכזת בנלמד, נוטה לרצות דמויות סמכות סמכותיות כדוגמת המורה המחנכת, ובבית חולמת מול המראה, לוקח לה זמן רב לעשות שיעורים, יהיה קל לפספס מכיוון שהיא לא מפריעה לאף אחד חוץ מאשר לעצמה ולכן אין המורים וההורים מבחינים בקושי עמו היא מתמודדת. במיוחד אם מדובר בילדה אינטליגנטית שמצליחה לצפות על הפרעת הקשב ומצליחה בלימודים.

לאבחון מאוחר יש השלכות משמעותיות עבור עיצוב אישיותה של הילדה ומצבה הנפשי – רגשי. ילדות שמאובחנות בגיל מאוחר סופגות במשך שנים רבות תגובות לא נעימות מהסביבה, כגון: ״מה קורה אתך? מתי כבר תפסיקי לרחף? מתי כבר תסיימי לאכול/להתלבש…? כמה פעמים צריך לומר לך? שוב את מאחרת? את לא אחראית! את עצלנית / מפונקת / לא החלטית…”

ההשפעה של ההערות הללו הינה מרחיקה לכת עבור בנות שגדלות להיות נשים עם הפרעת קשב. הן מתבגרות לתוך דימוי עצמי נמוך ואמונה שהן באמת לא מוצלחות ולא אחראיות ולכן לא תצלחנה בחיים.

לכשהבנות הללו גדלות והופכות להיות נשים, הן מרגישות כי אינן מסוגלות לעמוד בעומס המטלות שנדרשות מאדם מבוגר, וחשות חוסר שליטה על חייהן. הן מתקשות להתמיד בעבודה לאורך זמן מפני שהן חשות שעמום, או לא משתלבות חברתית בארגון, לא עומדות בזמנים של הגשת מטלות וכו׳, לעיתים גם לא מצליחות לשמר מערכות יחסים זוגיות וחברתיות.

כשהן הופכות לאימהות, נוספות לסל מטלות רבות אחרות, ונוצר משנה חשיבות ליכולת לפעול לפי סדר עדיפויות. הן מתקשות לנהל את חייהן המקצועיים, לצד דאגה לבית ולילדים, ולמטלות הרבות שמצטרפות עם הצרכים של ילדיהן – הזנה, כביסות, ניקיון הבית, שינוע לחוגים, השתתפות באירועים במסגרת החינוכית, עמידה בריבוי הנחיות… לא אחת עולה תחושה של ״אני אמא לא מספיק טובה״, ״אני לא שווה״, לצד עייפות רבה שנחווית סביב השעון, מתח, חרדה, דיכאון.

הורים יקרים,

אם אתם מזהים אצל בתכם את אחד מהסימפטומים שציינתי לעיל או יותר, אנא קבעו תור לנוירולוג, פסיכיאטר או רופא משפחה שמומחה להפרעת הקשב (הגורמים היחידים המוסמכים לאבחן קשב וריכוז), ובדקו האם לילדתכם יש הפרעת קשב וריכוז והאם היא זקוקה לעזרה בכדי להבין את עצמה טוב יותר ולפעול בצורה אפקטיבית יותר. אבחון מוקדם יחסוך ממנה היווצרות של דימוי עצמי שלילי ומכל הצדדים כאב מיותר.

פוסטים דומים