אבחון הפרעת קשב וריכוז – מי צריך את זה בכלל?

זה מתחיל בשיחת טלפון בה הורים מתקשרים ומספרים לי כי הילד שלהם לא מקשיב, מתרוצץ ברחבי הבית ואינו מסוגל לשבת לרגע, רב עם אחיו או אחיותיו ואף מרים עליהם ידיים, מתקשה לשמוע “לא”, חווה התפרצויות זעם ממושכות המלוות בצעקות, בכי ולעיתים גם אלימות, לפחות אחת ליום ובעוצמות גבוהות.

ויש הפונים בשל קשיים שחווה הילד בגן או בבית הספר. מספרים כי בגן הוא אינו מקשיב לצוות החינוכי, מתקשה לשבת במפגש, מכה ילדים אחרים, מסרב לחלוק צעצועים, מגלה קושי לשחק עם חברים, מתעצבן במהרה (מה שנחווה כמו “פתיל קצר”). בבית הספר מתווספים הקשיים של ביצוע הוראות שהמורה מבקשת בכיתה, חולמנות או פטפטנות בשיעורים, סוגיית שיעורי הבית שמתמשכת לאורך כל אחר הצהריים ומלווה בקונפליקטים, מריבות וכעסים. בבית הספר באים לידי ביטוי גם קשיים חברתיים, חוסר הבנת סיטואציות חברתיות, מתקשה ליצור חברים או להחזיק את הקשר לאורך זמן, לעיתים גם בדידות, בולינג או חרם חברתי.

“אבחון? לא בשבילנו!”

לאחר שיחת הטלפון אנו קובעים פגישה ראשונה, בה אני מציפה בפני ההורים שאלות רבות, מנסה להבין את רצף ההתפתחות של הילד ואת הנקודות בהן נראו קשיים מיום הלידה ועד הרגע בו הגיעו אליי.

לאחר שאני מאזינה לכל האתגרים הקיימים, ומזהה את רצף ההתפתחות של הילד, לא אחת אני ממליצה להורים ללכת לאבחון אצל נוירולוג, פסיכיאטר או רופא ילדים שמומחה להפרעת קשב וריכוז.

בשלב הזה ישנם הורים שמהססים, לא בטוחים שמעוניינים באבחון, ויש אף שמתנגדים. אני נתקלת לא אחת בתגובות כמו: “אנחנו לא רוצים שהפסיכיאטר ייתן לילד שלנו תרופות”, “בשביל מה לאבחן? אנחנו לא מעוניינים לשים עליו תגיות”,

“מה זה ייתן לנו בכלל”? וכו׳.

כאשת מקצוע המלווה הורים רבים לאורך השנים, וכאמא לילד מאובחן, אני לא יכולה שלא לגלות אמפתיה כלפי אותם הורים. יחד עם זאת, תשובתי היא: כשם שאתם הולכים לרופא ומשתפים אותו בתסמינים שאתם חווים במטרה לקבל את הטיפול המתאים ביותר, כך גם בהפרעת הקשב. אם איננו יודעים בוודאות כי יש לילדנו הפרעת קשב, אנו פוסעים באפילה ומונעים מעצמנו את קבלת הכלים הנכונים והתמיכה המדויקת.

לדוגמה: נניח שהורה פונה להדרכת הורים מתוך תסכול על כך שהילד שלו מתקשה להכין את שיעורי הבית, ובמשך כל אחר הצהריים מתנהל מאבק מתמשך ביניהם. אם הילד בעל התפתחות תקינה, אבדוק מה במטלה של שיעורי הבית גורם לו לריב עם ההורה ולא לסיים אותה במהירות ולהתפנות לשאר העיסוקים המהנים של אחר הצהריים. למשל, האם זה מאבק כוח עם ההורה? אולי הילד נהנה מתשומת הלב ההורית (אפילו שהיא שלילית) שכן

ההורה נדרש לשאול, לבקש, להסביר ובסוף אף לצעוק ולהעניש? לחלופין, האם המטלה קשה לילד והוא מעדיף להימנע ממנה?

להבדיל, אותה סוגייה של שיעורי הבית, אך הפעם מדובר בילד שמאובחן עם הפרעת קשב וריכוז . במקרה זה ההתערבות והעזרה תהיינה שונות לחלוטין מאשר מול ילד עם התפתחות תקינה. במקרה זה נבדוק האם הילד מקבל יותר מדי שיעורי בית ונבקש מהמורה להפחית בכמות המטלות. כן נבדוק האם קשה לילד לשבת ולהתרכז לאורך זמן ואז נדאג לו להפסקות רבות בין מטלה למטלה. נחקור האם יש ״מלחמות״ נוספות שההורים מנהלים עם הילד במהלך היום, ואם נמצא כי סוגיית הכנת שיעורי הבית אינה עומדת במעלה סדר העדיפות נבקש מבית הספר לא לתת שיעורי בית כלל (לפחות לתקופה מסוימת).

כמובן, כל מקרה לגופו. בנוסף, בעבודה פרטנית עם ההורה אני מנתחת מדוע הילד מתנהג כפי שהוא מתנהג, וכיצד ניתן לסייע למשפחה להתנהל בצורה מיטבית.

מדוע מומלץ לגשת לאבחון?

1. תוצאות האבחון מאפשרות לפרט להבין את עצמו טוב יותר. אני מאמינה שכל ילד או אדם באשר הוא, שואפים לדעת ולהכיר את עצמם היטב: להיות מודעים לחוזקות שלהם, לצד האתגרים שלהם. ילד שיודע כי יש לו הפרעת קשב וריכוז, לאחר שהסביבה תיווכה לו מה זה אומר, יוכל לראות עצמו כשלם עם חוזקות לצד חולשות או אתגרים, ולא יתייחס לחולשות כאל תכונות אופי שמשמעותן ״עצלן״, ״שכחן״ ״טיפש״ וכדו׳, שבהדרגה בונות דימוי עצמי נמוך. משול הדבר לאדם המגלה בבדיקת ראייה כי הוא קצר רואי, ולא יחשוב על עצמו שהוא עצלן מפני שהוא אינו מתאמץ מספיק לראות למרחוק, אלא יבין שיש לו בעיה בראייה והרכבת משקפיים יכולה לפתור אותה.

2. אבחון הוא המפתח לטיפול מדויק. כאשר ההורה יודע מהם הקשיים המדויקים של ילדו, הוא יידע לחפש את הטיפול הנכון והמקצועי עבורו. טיפול כזה יביא להתקדמות ולתוצאות טובות יותר. באותה נשימה ההורה יחסוך זמן, כסף, ואכזבה מחוסר ההתקדמות של הילד המקבל טיפול לא מותאם. בנוסף, הפרעת הקשב משפיעה ופוגעת בכל תחומי החיים. עם זאת, לא ניתן לטפל בכל הקשיים של הילד בבת אחת. יש להבין את הקשיים הספציפיים של הילד (חברתית, רגשית, התנהגותית, קוגניטיבית – לימודית) ולהתאים את הטיפול והמטפל הנכון בהתאם. יש מגוון טיפולים רחב: ריפוי בעיסוק לוויסות חושי ולעבודה על מוטוריקה עדינה וגסה, קלינאית תקשורת לעיכוב שפתי, טיפול רגשי (רכיבה על סוסים, טיפול פסיכולוגי, טיפול באמצעות אומנות, מוסיקה, ביבליותרפיה והרשימה עוד ארוכה…), קבוצות ללימוד מיומנויות חברתיות, הוראה מתקנת, הדרכת הורים ואילו הם רק חלק מהטיפולים. כאשר הילד לא מאובחן יהיה קשה לדעת מה הם הקשיים המדויקים שלו ובהתאם לכך מהם הטיפולים הנחוצים במטרה לקדם ולפתח אותו.

3. אבחון הוא הדרך לקבלת הקלות והתאמות בבית הספר. לאחר האבחון מומלץ לגשת לבית הספר עם הדו״ח וההמלצות של המאבחן במטרה לקבל הקלות והתאמות שיסייעו לילד לממש את הפוטנציאל שלו ולקבל הזדמנות שווה להראות את הידע והיכולות שלו. תוספת זמן, לדוגמה, אינה מתנה או פריבילגיה שילד עם הפרעת קשב וריכוז מקבל, אלא היא משמשת כמו קביים לנכה שעוזרים לו לנוע בקלות במרחב. תוספת הזמן במבחנים מאפשרת לילד עם הפרעת הקשב לסיים את המבחן כמו שאר התלמידים, להיות מסוגל לעבור עליו שוב ולוודא שלא טעה או שלא שכח לענות על שאלות בגלל אימפולסיביות או חוסר קשב/תשומת לב, במקום להיות בלחץ שלרוב משתק אותו ופוגם בהישגיו.

לסיכום, אני ממליצה בחום, אם עולה בכם החשד שיש לילדכם הפרעת קשב, ללכת לאבחון בכדי לסייע לו ולכם להבין אותו טוב יותר ולתת לו את הטיפול והחינוך המתאימים והמדויקים לו, זאת במטרה לאפשר לו להרגיש טוב יותר עם עצמו, לפתח דימוי עצמי גבוה ולהגיע להישגים טובים בחייו.

פוסטים דומים